הסיפורים ששמעתי מפי חברים עולי מרוקו על ארץ מוצאם, הרשימו אותי ועוררו בי חשק לראות את המקומות שבהם חיו היהודים מאות שנים. כשנסעתי ושוטטתי בסמטאות הצרות, האפלוליות, ברובעים המוקפים חומה, חשופה למבטים הסקרניים שנעצו בי התושבים המוסלמים, הופיעו בדמיוני העלילות המרתקות שהתרחשו במקומות האלה בעבר. בהמשך נחשפתי לעוד סיפורים על חיי היהודים במרוקו, ועל האופן שהצליחו, למרות התנגדות השלטונות, ובסיוע המוסד הישראלי למודיעין, להגשים את חלומם לעלות לישראל. על סמך כל אלה, נכתב הספר, והוא מגולל את סיפורו המרגש של עמרם אלפסי, המתגורר ב'מלאח', (הרובע היהודי) של מרקש, ולמרות הקשיים העומדים בדרכו מצליח להגשים את שאיפותיו. הנער בן הארבע עשרה וחצי לוקח על עצמו תפקידים, ואינו נרתע מקשיים. כאשר פוגע בו בריון מוסלמי אלים, הוא לא נשבר, אלא אומר בלבו: 'הזכרתי לעצמי את הדברים שלימד אותי סבא אלפסי, אביו של אבא, 'החוסן הוא לא בגוף. החוסן הוא בנפש, בנשמה. מי שאמונתו בקדוש ברוך הוא חזקה לא ייכנע לפחד. ודע לך, עמרם,' הדהד קולו באוזניי, 'לַפַּחַד יש ריח ומי שמריח אותו אצל יריבו הניצחון יהיה שלו.'' ואכן, עמרם אינו נותן לפחד להשתלט עליו. הוא מתגבר על כל המכשולים ומצליח, בסיוע המוסד הישראלי למודיעין, להגשים את חלומו לעלות ארצה, למקום שמצא מולדת ואהבה. הספר המרתק מחייה תקופה חשובה בתולדות חיי יהודי מרוקו, ומעמיד סדרה של דמויות בלתי נשכחות שפעלו בה.