שרון התקשרה אלי בטלפון מהעבר. כן, כן, מהעבר. הפתעה כזאת מנהרת־הזמן עוד לא עשתה לנו. 'תבוא מהר,' שרון האיצה בי. וככה, עדין עם הקרוקס הכתמות, הייתי בדרכי למעלות. ידענו שזה יסתים באסון. שרון אפלו ידעה מי מהתלמידים שנפגשנו אתם ודברנו אתם יהרגו. ידענו גם שאי אפשר לשנות את מה שהיה. ובכל זאת כל כך רצינו להציל אותם. ראינו את המורים והמלוים בורחים. ראינו את מעשי הגבורה של חלק מהנערים, ולא יכלנו לשמוח אתם כששמענו את החדשות ברדיו, אנחנו ידענו מה יהיו התוצאות.