זפיך צומחים מעור הלחי,
משלש של סדין מנשם על עצם הלסת,
ריסיך רועדים ברגע
בו חודר האור את צמרת הארן,
את האויר המר,/ את הזגוגית,
את חלומותיו המסכסכים בשערי.
האור הכל יכול הסתולל בנשימותיך הכבדות.
ישנת כפי שרק אתה
יכול: סופג את האור, מחליף את כל תאיך
שקוע בבארות שכחה, מקפל וזוכר.
הדבר היפה בעולם הוא געגוע,
קוי המתאר של שנתך.