שלושים הסיפורים המכונסים ב'בקיצור', פרי עטו של קים מונזו, משלימים זה את זה ויוצרים מכלול המוכיח בדייקנות שאין שנייה לה את חוסר הוודאות הנצחי של האדם. בספרו זה מגיעה יכולת המיזוג של מנוזו לזיקוק מרבי: סיפוריו - הפשוטים והמתוארים בקווים כלליים, לכאורה - מהווים מפגן של שלמות וירטואוזית. קים מונזו (ברצלונה 1952), שילב תמיד בין כתיבה ספרותית לעיתונאית. תוך שהוא בונה את עצמו בשתי סוגות הכתיבה הללו, ספר אחר ספר, מיצב את עצמו ללא עוררין כסמן הימני של הסיפור הקצר בספרות הקטלאנית העכשווית. מעמד זה זיכה אותו בפרס הספרות הלאומי, פרס העיר ברצלונה, פרס פְּרוּדֵנסִי בֶּרְטרָאנָה לרומן הטוב ביותר, באות הזהב, בפרס הרומן הטוב ביותר שנבחר על-ידי קוראי העיתון אֶל טֶמְפְּס, וארבע פעמים בפרס הביקורת המוענק על-ידי כתב העת 'סֶרָה ד'אוֹר'. 'כסופר הוא פשוט מופלא. כאדם הוא מרוחק מכל טקסיות ולכן ידיד נפש.' (אֶנרִיקֶה וילָה-מָטָאס) 'אין בסיפוריו של מונזו פסיכולוגיה או מסר, אלא עוצמה מתפרצת, הומור סוחף, ושליטה יוצאת מגדר הרגיל בחומריו.' (הנס הארלד מילר, פְרַנקפוּרטֵר רוּנדשָאוּ) 'מונזו הוא סופר חדשני, הנזקק לא אחת למידה בלתי-מבוטלת של אומץ שכן כתיבתו הפראית לעיתים, ניחנת כמעט תמיד בעזות מצח.' (גִיֶירְמוֹ אַלְטָארֶס, אל פָּאִיס) 'כמו נבוקוב, קים מונזו ניחן בווירטואוזיות המאפשרת לו לשחק נואשות במילים, וניחן בכאב חד הפולח את המסכה של בדיחותיו המבריקות.' (לה מונד)