מה שמתחיל בניו יורק, בערב קר בראשית החורף, ייגמר בכניסה ליפו בשיאו המסמא של הקיץ. הם נפגשים במקרה, ליאת וחילמי, ולמשך חורף קפוא אחד, במרחב הזר של העיר הענקית, תוחמים להם טריטוריה אינטימית, קצרת מועד, ייקום בשניים. כוחות מנוגדים מפעילים אותם: מכאן כמיהה להתמזג גוף ונפש, ומכאן החרדה להיבלע בזולת ולהיטמע עד בלי הכר. הרחק מהבית, ברחובות המושלגים, אכולי געגועים אל אותה שמש - שנעשית היא עצמה כעין מולדת - הם משרטטים בתוואי צעדיהם מפה של יחסים. והסיפור, הוא הולך בעקבותיהם גם כשהם פונים כל אחד לדרכו, ליאת בחזרה לתל אביב, וחילמי לכפר ג'יפנה שמצפון לרמאללה. דורית רביניאן חוזרת עם רומן עכשווי, רב תנופה, רגיש בפרטיו ובשיאיו כאחד. היא פורשת סיפור שקווי גבול עוברים אותו וחוצים לכל אורכו, גבולות פיזיים וגבולות תודעתיים, ומסמנת באומץ את הקווים המתעתעים בין 'אתה' ל'אני', בין 'אנחנו' ל'הם'. בקול מקרב ובעין מפוכחת רביניאן פוסחת על המלכודות האורבות לפתחם של 'סיפורי אהבה גדולים' ובשפתה הצלולה מעניקה לגיבורי הרומן חיים חד פעמיים, שובי לב ושוברי לב. רומן שלישי למחברת סמטת השקדיות בעומריג'אן והחתונות שלנו, שזכו להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת.