פעם גרה בירושלים ילדה ושמה זוהר. היא היתה בת ארבע וחצי. זוהר דמתה להרבה ילדים אחרים. היו לה עיניים חומות ויפות, ואף קטן ומתול, ושער חלק ונעים, ופרצוץ נחמד ושמח.