בובות ודובונים אינם גדלים הם עוזרים לילדים לגדול'. די־לי־לול הוא סיפור מחורז וקצבי על סבא שוע, נכדתו תמר ופינוקיה, בובת עץ שהכין לה, בובה מדברת שיודעת לאהוב ולהיות אהובה. את די־לי־לול כתבה שלומית כהן־אסיף, הסופרת האהובה על ילדים ועל מבוגרים כאחד, עטורת פרסים (פרס אקו'ם על מפעל חיים, פרס ביאליק, פרס מפעל חיים על שם דבורה עומר ועוד). רונה יפמן היא צלמת ואמנית בין תחומית; עובדת בתל אביב ובניו יורק; עבודותיה מוצגות בארץ ובעולם. היא ביימה וצילמה את התצלומים בספר. לאורך הסיפור מהדהד ניגון ערש עממי עיראקי מוכר – די־לי־לול.