הפעם הצטרפה אלינו אורחת, איה, שבאה לראות במו עיניה את מנהרת־הזמן ולנסות לחזור אחורה לעבר. אבל כשעקבנו אחרי הדמיות שנכנסו למערה...
והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, עם טלפון ניד, עם טלויזיה ועם נעלי ספורט – מגיעים לתקופה ש...
לאן בעצם הגענו?
אני יודע שהיינו בעין־גדי, ראיתי במו עיני את ים־המלח. אני יודע שנשאנו אתנו אגרת. אבל מי כתב את האגרת? ומה אלה הבגדים המוזרים שאנחנו לובשים?
כמעט עד סוף הספור התבלבלתי בתקופה, אבל כשגליתי אותה – איזו התרגשות! איזה אדם מרשים!
אני יכול לרמוז לכם שזה קשור בל'ג בעמר... אני יכול לרמוז לכם ששם הספר הזה יכול לעזור לכם... אני יכול להבטיח לכם שהנשיא שמעון הוא לא... הנשיא שמעון פרס!