השנה היא 1532. האזור הגאוגרפי: מה שאנחנו מכירים היום כפֵּרוּ. הדמויות: ספרדים, כובשים, ילידים, פשוטי עם, שליט – בני אדם כמונו, שמושלכים אל אדמה נתונה, אל נקודת זמן ספציפית, אף שהם, כולם, עוסקים בשאלות על זמניות, פילוסופיות, כלכליות, מוסריות, סוציולוגיות ואישיות. 'הזהב של קָחָמַרקָה' הוא נובלה מטפיזית ואפית במסווה של סיפור היסטורי, שבוחרת להתמקם בימי כיבוש אימפריית האינקה בידי הספרדים במאה השש-עשרה. או במילים אחרות: הספר הוא תירוץ המעניק ליאקוב וסרמן הזדמנות מצוינת,לא רק להדגים לפני הקוראים את כישרונו הספרותי הגדול, אלא גם לחרוג מעבר למקום ולזמן כדי לבחון את התנהגותה של נפש האדם במצב קיצוני. כל זאת בנובלה קצרה, סוחפת, מותחת וטרגית, שבה פוגשים הכובשים את אָטָוואלפָּה – שליטה האחרון של אימפריית האינקה. זהו מפגש בין עולמות מנוגדים, בין תפיסות עולם שונות לחלוטין, ובין ציוויליזציות בעלות ערכים המתנגשים זה בזה. לנו הקוראים, 'הזהב של קָחָמַרקָה' הוא קו הזינוק במסע ספרותי בנבכי עולמו של יאקוב וסרמן – אחד הסופרים היהודים-גרמנים החיוניים במאה העשרים שיש צורך, צדק היסטורי, לגלות מחדש.