המאפיה של אבא של יואב היא הלב של השכונה. סבתות קונות שם עוגיות לנכדים – אחת מהן אפלו מגיעה לשם באפן קבוע על וספה ורדה! אנשים בודדים באים לשתות קפה עם עוגה ומרגישים פחות בודדים כשמתוק להם בפה וכשיש עוד אנשים סביבם. יואב מביא למאפיה את החברים שלו מהגן. הוא עוזר לאבא שאופה ולאמא שמכינה רבות. אבל יום אחד יואב שם לב שאבא עצוב ושאמא מדאגת. למאפיה מגיעים פחות ופחות אנשים – כנראה כבר אין להם תקציב לעוגות. אבל רגע, מה קורה כאן? בעקבות רעיון גאוני של יואב מתחילים להגיע אל המאפיה לקוחות חדשים – ומאוד מאוד מענינים... אפשר אפלו לומר שהם – מעופפים! ספור מקסים על כך שתמיד יש תקוה, המוכיח שלפעמים מספיק להרים את העינים ולהביט גבוה, אל העננים.