מסע, דרך.
ביזה כללית מתבצעת ברומא על ידי הוונדלים במאה החמישית לספירה. אנחנו מובלים בקצב קדחתני אל הרובע העני טרסטוורה. שם, בגדה השמאלית של נהר הטיבר, חיים היהודים, המתכוננים באישון לילה להשיב את הדבר היקר להם מכול: מנורת שבעת הקנים. מכאן והלאה לוקח אותנו צוויג יד ביד תחת אור הירח ללוות את היהודים במסע נדודיהם אחר המנורה הקדושה, אחר הרוח ואחר האמונה.
אנו שותפים לסיפור עַם, למשל ארוך בשפה כמו-תנכית על אמונה המעדיפה את הנצחי על פני הזמני, את הרוחני על פני הגשמי.
״אבל מי שקושר עצמו לבלתי נראה הוא חזק ממי שדבק בגשמי, שכן השני בר־חלוף ואילו הראשון מתקיים לעד״.
צוויג עושה את הדבר שהוא יודע לעשות כבמטה קסמים – מחיה עידנים שחלפו ונשכחו ומחזיר אותם לתודעה ולדמיון.
הסיפור 'המנורה הטמונה' מצליח לגעת ללב האדם המודרני בזכות המסורת והאמונה אשר נשכחו מליבו.