כנראה אף פעם לא קראתם ספר כזה. משעשע, חולני, אפילו מופרע ממש. כתוב בקצב קדחתני עתיר תפניות. ומעל הכול סיפורי, הכול בו מלא סיפור. 'הסיני שקרא עיתון בהמתנה לגרדום', תרגום ראשון לעברית מיצירותיו של הסופר הארגנטינאי ריקרדו סטרפסה, נפתח בפלרטוט בין מטופלת לאקאניינית לסופר מתחיל, לובש גוון סוראליסטי, בורח אל מחוזות הבלשוּת ומוביל אותנו באף מתחילתו ועד סופו, בהנאה צרופה שאין צורך להרבות עליה מילים. הספר נפתח כך: 'יום שישי, שבע בערב, שכונת פָּלרמו. לא חם ולא קר. או קר וחם בו זמנית. העננים מציירים דבר כלשהו בשמים, הרוח מלטפת, ורצף של שבעה ימי חופש — זוהי ארגנטינה — ממשמש ובא. בארץ שולטת ממשלה שכבר לא יודעת מה לעשות כדי להגביר את אושרו של העם. וכיוון שהיא לא יודעת מה לעשות — לא עולה בדעתה דבר — מדי פעם בפעם היא מכריזה על השבוע כולו כשבוע חופש. בנסיבות אלו, גַבּריאלה, בחורה שיופייה עולה על כל דמיון, יושבת בבר, בשולחן הטוב ביותר, ליד החלון, לבושה, כהרגלה, לקראת האושר או השיגעון.' ״סטרפסה עובד בחוכמה ובלי מעצורים על חומרים גשמיים ופסולת אורבנית, ואותם הוא הופך ליצירות אמנות עכשווית.״ וולטר קמפנלה ״ספריו של ריקרדו סטרפסה הם אנציקלופדיה אורגנית לתנועות אוונגרד דרום-אמריקאיות מן המחצית השנייה של המאה העשרים.״ מלנה אורקיסה ״אין תענוגות שמשתווים לקריאת ספר של סטרפסה על החוף, מול הים, בירה בצד, בין חיוכים לצחוק קולני ומבייש. חומרים בלתי צפויים מצפים לך עם כל עמוד״ אנריקה ויז׳גס