העולם, קצת אחר כך הוא ספר הצללים של הלכסיקון הציוני הרשמי. זהו ספרם של מי שנשמטו מן הנרטיב הממלכתי ונאספו כאן כדי להירשם ולהיזכר, על חייהם המוזרים, העלובים והמרהיבים. אלה הם האנשים שלא זכו להיכנס לאנציקלופדיות שלנו, אך חייהם העניקו למדינה את מלוא תרומתם: אנרגיות של זעם, ותבונה, וייאוש, ותסכול, ומרירות, וזדון, ואהבה עד בלי די.
העיתונאי ליאון אברמוביץ' בהחלט לא התכוון להגר לארץ ישראל. אבל בשנת 1922, ארבע שנים אחרי שנשלח מאירופה היפה והשלגית לסקר את חיי החלוצים בפלסטינה, התברר לו כי העורך ששיגר אותו למשימה הז את נמלט עם חצי מהונו של העיתון, וכי הוא עצמו נשכח כאן, בשממה המובטחת.
ככה, במין תאונת קריירה נדירה, נפתחת עלילתו המופלאה של העולם, קצת אחר כך, המספרת את סיפורם של ליאון אברמוביץ' ושני בניו, זה שנותר באירופה וזה שעלה אחרי אביו לארץ ישראל, נער בשם חיים אברמוביץ', מנהיג חבורה של קוטפי תפוזים העתיד להפוך לבעל אחוזה אימתנית ורדופת שמועות בלב המדינה, ולאחד האנשים האגדיים ביישוב העברי.
העולם, קצת אחר כך הוא גם סיפורם של יחזקאל קליין, איש מחתרות בדימוס, שהתכוון להיות ציוני רגיל ובמקום זאת מוצא עצמו נודר נדר כנגד מדינתו - לעולם לא לצאת שוב את ביתו; לב גוטקין, הרוסי יפה התואר, ששבע שנים מתכנן להתנקש ברודן סטאלין, אבל אז מת לו סטאלין והוא עולה לישראל עם אקדח טעון המבקש לירות; דויד בונהופפר, הצדיק הנודד, המטפל באותם נזקקים שאפילו משרד הרווחה זנח אותם; נעמי ריקלין המנוחה, השולטת ממקום מותה בחייו של דוקטור ריקלין, מרפא העקרות; ישעיה תרהומי, פועל התברואה התימני, שערימת ספרים זנוחה ברחוב מובילה אותו לפיתוח עצמאי של תיאוריות פיזיקליות; רבקה אברמוביץ', שאוכלת רק לימונים ותבלינים; שמואל קליין, בעל עיטור העוז, חשמלאי במקצועו ופירומן בתחביבו; ועוד אחרים.
העולם, קצת אחר כך הוא רומן הומניסטי במלא מובן המילה, המכבד מיתוסים כגון הרצל וז'בוטינסקי וגורדון, ואף מעניק להם מעמד המזכיר לעתים את זה השמור לכוכבי קולנוע, ועם זאת מוקדש כל כולו להמונים האלמונים. זהו רומן היונק בו בזמן מן הריאליזם ומן הפנטזיה ומעיין לעומק בשאלה: מה בעצם אנו עושים כאן?