זֶה הָיָה בְּעֵמֶק בֵּין שְׁתֵּי גְבָעוֹת,
בּוֹ חַיָּה הַפָּרָה בְּרָכָה עִם הַפָּר שִׁמְשׁוֹן
וּשְׁנֵי הָעֲגָלִים, חָבִיב וַחֲבִיבָה...'
'...בְּרָכָה הַבִינָה מִיָּד עַל מָה רָבוּ חַיִּים
הַחַלְבָּן וּפֶלָה,
אִשְׁתּוֹ, בָּרִיב הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם...'
'כְּבָר לֹא כְּדַאי לְהַחֲזִיק בָּרֶפֶת!
כְּבָר בִּכְלָל לֹא מִשְׁתַּלֵּם לָנוּ לַחֲלֹב אֶת הַפָּרוֹת!'
'... אִישׁ לֹא מַאֲמִין הַיּוֹם שֶׁבָּעֵמֶק הַזֶּה הִסְתּוֹבְבוּ פָּרוֹת וַעֲגָלִים.'
'טובה ומתוקה ה יא תנובת חלבה של 'הפרה ברכה' ליוסי אלפי.
לא רק חלב היא מעניקה לנו, אלא זיכרונות כפר, מראות ברושים וכרמים,
ניחוחות חציר וחיים של שלווה ותום.
סיפור רך במבעו, מושך את הלב, מגלם פילוסופיית חיים ומצייר דרכו של עולם, כשקולו החם של מספר הסיפורים האמן מתנגן באוזנינו ונוסך עלינו קסם של אגדה שהיא מציאות. '
פרופ’ אדיר כהן