הרפגון, איש קמצן ותשוש, שבה בעת מכרסמים בו חולי גופני ונפשי, מלווה בריבית מופקעת ומחשב ואומד באובססיביות כל מה ומי שמקיף אותו. מולייר בחר לכתוב את הקמצן בפרוזה - להטוטי החריזה מוחלים על כבודם לטובת הזרמת רצף האירועים הדרמטי המתרחש ביום עמוס זה בבית הרפגון. הקומדיה, לעומת זאת, יוצאת נשכרת מכך; ענייניּות וקלילות - שפה מחדדות את הסיטואציות הקומיות הרבות שמזמנת הדרמה המשובחת הזאת.