בשנת 1977 הופיע ספרו של יהודה אטלס 'והילד הזה הוא אני'. שירים קצרים, כתובים בשפה מדוברת בפי ילדים, שעוסקים ברגעים בחיי ילדים, ברגשות של ילדים ובתובנות שילד יכול לרכוש מתוך התנסות במציאות וביחסים עם בני המשפחה, עם חברים ועם העולם הסובב אותו. הספר הפך לרב-מכר עם הופעתו. אחריו הופיעו בזה אחר זה הספרים 'גם הילד הזה הוא אני', 'ורק אני לא', 'אני רוצה שפתאום', ו'הילדה שאני אוהב'. חמשת הספרים, שהיו מלווים באיורי החלונות של דני קרמן, הפכו לנכסי צאן ברזל של ילדים ושל הוריהם, זה כארבעה עשורים. ספר זה הוא אוסף ראשון של שירים מתוך חמשת הספרים. זהו האוסף הבסיסי, שמכיל כתשעים שירים, שמדבר בעיקר על ילדים בגיל הרך וטרם בית-ספר. האוסף הבא, שייקרא 'הילדה שאני אוהב', ידון בילדים בגיל בית-ספר ובעניינים רגשיים, חברתיים ואחרים שנקשרים לגיל זה. שני האוספים אוּירוּ מחדש על-ידי דני קרמן, בצבע. האוסף שלפנינו, וכמוהו יהיה גם האוסף השני, מסודר על-פי נושאים: יחסי ילד ושני הוריו, ילד ואימא, ילד ואבא, ילד ואוכל, ילד ואורחים, ילד ופחד, ילד ועֶרֶב וכו'. את השירים קוראת השחקנית מיכל אטלס, שהיא בת אחיו של הסופר. בסוף מספר יהודה אטלס בקולו את תולדותיהם של ספרי 'והילד הזה', מסביר את עקרונות הכתיבה שלו ואת דרך עבודתו.