עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהֲדַס שִׂחֲקָה בַּבֻּבָּה, סַבּאָּ שֶׁלּהָּ הִגִיִּעַ: “שָׁלוֹם הֲדַס, הֵבֵאתִי לָךְ סֵפֶר חָדָשׁ וּגְלִידָה בְּגָבִיעַ. אוֹתָהּ תֹּאכְלִי מִיָּד וְאַחַר כָּךְ נִקְרָא מְעַט, כִּי גְּלִידוֹת נְמַסּוֹת מַהֵר אֲבָל סְפָרִים לְאַט.”