לפתע באישון לילה, הוא ניעור משנתו, גופו לפות אימה. מאי שם בבית בוקעת זעקה חדה, מקפיאת דם, זעקת אישה. ואחריה - בליל של רחשים מוזרים, קולות חריקה, משק כנפיים, מלמול לא ברור. הוא רוצה להאמין שזה חלום. אבל זה לא. שעה קלה הוא שוכב בעיניים פקוחות אל החושך, עד שזעקה עזה מקודמתה, נואשת ורוויית כאב, מפלחת שוב את האוויר. הוא מזנק מהמיטה וממהר בכיוון הקול. השעה כבר שתיים אחר חצות. גשם דק יורד חרש.בבית חם ונעים, אבל הוא חש רק צמרמורת קרה. הוא מעלה אור בכל חדרי הבית, נכנס לכל חדר, יורד גם אל המרתף, אבל הוא לא מוצא דבר. ושוב, פתאום, הזעקה הזאת בתוך רחש הגשם. הוא מאזין בבעתה. משהו בצליל קולה של האישה האלמונית מוכר לו...