'לתכנן למישהו בית זה לא דבר טכני', עניתי לה, 'בית הוא רק קופסה, אבל היא צריכה לדעת להכיל את הדבר הזה שנקרא 'חיים' : את הגוף הפיזי שלכם ואת השינויים שיעברו עליו, את הזיכרונות שהיו ויהיו לכם, את החלומות שהיו ויהיו, את השמחות, הצער, האהבות, הריבים… אני מאמינה שכדי לאפשר לדבר כל־כך מורכב לצמוח, הקופסה צריכה להיות מאוד פשוטה – היא צריכה לדעת איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת, לדעת להכניס אור נכון ואוויר טוב. כל השאר – זו תעלומה אחת גדולה'. יסמין, אדריכלית בשנות אמצע החיים, היא מסוג האנשים שכיף להכיר וקל לסמוך עליהם. כבעלת ותק וניסיון היא יכולה בקלות למיין, לכמת ולסדר את טבלאות האקסל כדי לתכנן ולהתאים בתים לאנשים, וההפך. היא עצמה חיה רוב הזמן בחוץ, נקרא לזה במרפסת. היא רווקה, ללא ילדים משלה ונוח לה ככה. אבל יסמין מתעייפת. נדמה לה שראתה כבר את כל הבתים ופגשה את כל סוגי הלקוחות והיא מחליטה לקחת לעצמה פסק זמן מקצועי. בדיוק אז, תקרית מביכה במיוחד מפגישה אותה עם יוחאי, אקס מיתולוגי שמזמין אותה לתכנן עוד בית אחד אחרון, לו ולאשתו. בניית הבית הזה תוביל לרצף אירועים שישבשו את שגרת חייה עד ליסודות, ותביא את יסמין לבחינה מחודשת של הבחירות שעשתה, מול פקח לא קרוא וכלל לא צפוי. כתב כמויות מציע התבוננות מלאה רגישות, חמלה והומור על מערכות השלד, הקונסטרוקציות של הדברים, משחק עם הציפיות (המתוחכמות, השמרניות, המבולבלות) שלנו למפגש בין גברים ונשים, יהודים וערבים, ובוחן מושגים של בית, משפחה ואהבה.