'אני ישנה ולבי ער. כל כך הרבה שנים חלפו ועדיין אני לא בטוחה שמדובר באהבה.'
כך מתחיל לכי, רצפי את הים, ספרה הרביעי של עדנה שמש, רומן המגולל סיפור משפחתי נועז וסיפור פוליטי נוקב.
הרומן יוצא דופן בכמה מישורים - במארג הייחודי של הסיפור שארבעת חלקיו חוברים למקשה אחת, בשפתו הכתובה ביד אמן, בנגיעה האמיצה של עדנה שמש בנושאים שהחברה הישראלית מעדיפה לטאטא אל מתחת לשטיח, ובעיקר, בעיצוב העלילה והגיבורות הראשיות: עלמא בָּר, פרופסור לספרות וצלמת בעלת עין רגישה הפרודה מבעלה, ונושאת פצעי אהבה ואשם על לוטם בנה האוטיסט; וָּפָאא חכים סטודנטית נצ חית לראיית חשבון שכותבת סיפורים חתרניים על מצב האישה בחברה הערבית; מתילדה-יולנדה זעפרני, שמפקידה בידי עלמא את המפתח לקורותיה ומעוררת בה רגשות עזים; ובת שבע מילוא, חברת הילדות שאיבדה את בנה בפיגוע טרור ומוצאת נחמה בהוראת יוגה ובהליכה רליגיוזית בלבירינתים.

כל אחת מהדמויות ברומן לכי, רצפי את הים מחדדת ומשבשת, מָפרה ומפֵרה את עולמה של עלמא, ובאמצעותן מציירת עדנה שמש תמונת מצב מזוקקת של המציאות הישראלית, על מלוא סתירותיה - ההיכרות המפתיעה עם מתילדה-יולנדה מסמנת את הקו הדק שבין אמת לשקר ובין כוונות גלויות לנסתרות, והמפגשים הטעונים עם וּפָָאא השנונה ומלאת החיים, שנשטפת אל חייה של עלמא בכנס במרסיי, מחדדים את המורכבות שביחסי הכוחות המתקיימים בארץ בין הרוב לבין המיעוט, ואת המחיר הבלתי נסבל שישראלים ופלסטינים כאחד משלמים זה יותר ממאה שנים על התבוססות הדדית, אינסופית, בסכסוך לאומי בלתי פתור.
ספריה הקודמים של עדנה שמש זכו בשבחי הביקורת ובפרסים בארץ ובחו'ל. אמסטֶלהיה בין המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2008 וסיפור ממנו זכה בפרס בינלאומי בצרפת; הרומנים דיונות החול של פריז ו-הוטֶל מלטה זכו בפרסי תרגום מטעם משרד התרבות ותורגמו לאנגלית; עדנה שמש זכתה בשתי מלגות בינלאומיות יוקרתיות - תכנית הכתיבה הבינלאומית של איגוד הסופרים הסיני בשנחאי, ומלגת מקדואל בניו-המפשייר בארה'ב, שם החלה לכתוב את ספרה החמישי