ילד הולך ביום קיץ לוהט באטלנטה, העיר שבה נולד ובה נולדו הוריו והוריהם. הוא עובר על פני בריכת שחייה ציבורית, משתוקק לקפוץ למים הקרים אבל אינו יכול – על שער הבריכה כתוב 'הכניסה לשחורים אסורה'. אם לבריכה אסור, אז אולי אכנס לפארק הציבורי להסתובב בקרוסלה ולהתנדנד בנדנדות החדשות, הוא חושב לעצמו. לא, אי אפשר. בכניסה לפארק כתוב 'הכניסה ללבנים בלבד'. הוא צמא, הוא רוצה לקנות בקבוק קולה במזנון, אך לא הורשה להיכנס איליו כי הוא שחור. הוא ממהר לברזייה המיועדת לשחורים, אבל אוף... היא התקלקלה, ומהברזייה המיועדת ללבנים אסור לשתות. אם ישתה ממנה ישלם קנס ואולי אפילו ייאסר. הטיול בעיר שלו הופך לחלום רע. מיוזע ורגוז הוא מחכה לאוטובוס שיחזיר אותו הביתה. האוטובוס מגיע. חציו הקדמי כמעט ריק וחציו האחורי מלא וצפוף. בלית בררה הילד נדחס מאחור. בכיסאות הריקים אסור לו לשבת, הם ללבנים בלבד... זה לא הוגן! אתם ודאי אומרים בכעס. 'זה לא הוגן!' התמרמר גם מרטין לותר קינג הקטן, שנולד בשנת 1929 במדינה ג'ורג'יה שבארצות הברית לעולם גזעני ומפלה שכזה. 'אני אשנה את אמריקה. אני אהפוך אותה למקום שבו כל בני-האדם, שחורים ולבנים, יחיו בשוויון מלא'. אמר ועשה. מרטין לותר קינג נהיה למנהיג ההמונים במאבק באפליה ובגזענות. הוא האמין במאבק בלתי-אלים ולכן סחף אחריו גם לבנים רבים. במשך חייו הקצרים והסוערים זכה לראות את חוקי הגזענות קורסים זה אחר זה ואת חזונו הופך למציאות.