מזכיר הממשלה התקשה להאמין למשמע אוזניו כשראש השירותים החשאיים ביקש ממנו לארוז מזוודה ולערוק מן המדינה. 'תראה,' הסביר לו ראש השירותים החשאיים. 'עלולה להיות מלחמה בקיץ. אנחנו יודעים שהם מוכנים ורק מחכים לאור ירוק מהפטרונים שלהם. אנחנו לא רוצים מלחמה, לא בעיתוי הזה לפחות. גם אם ננצח בשדה הקרב, מדינית נפסיד, וראש הממשלה חושש שיהיו למלחמה השלכות פוליטיות, כי כבר היו לו שתיים. ולכן אנחנו רוצים שתערוק. תבקש מקלט מדיני באיזושהי מדינה, ובתור נדוניה תביא אינפורמציה. מידע שירתיע אותם מלצאת למלחמה נגדנו.' בניגוד לכל מה שנדמה למזכיר המדינה שהוא יודע על עמו, על מדינתו ועל עצמו, הוא אורז מזוודה, נפרד מאשתו, מבקש מקלט מדיני בשוויצריה ונפגש שם עם נציג בכיר של מדינת האויב הראשית שלנו. בֶּרְן, שם הוא שוהה, די מוצאת חן בעיניו, וגם במתקן הממשלתי שאליו הוא נלקח בהמשך, המיזלי מצוין והנוף של גבעות היורה נוסך בו שלווה. בואה של מנהלת הלשכה היפה של ראש הממשלה רק משפר את המצב. חבל שלא הכול מתנהל על פי התוכניות. נוהל ויזתא הוא רומן ריגול ציני וביקורתי שדורס באלגנטיות קרירה את השירות הציבורי, את ארגוני הביטחון ואת הערכים שהתרגלנו לחשוב שהם נעלים — סודות מדינה, נאמנות ואמת. האם זו קומדיה או טרגדיה? תלוי את מי שואלים. אריה אלדד, פרופסור לרפואה, קצין רפואה ראשי לשעבר, היה חבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי, עמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת ה־16 ובראש שדולת הכנסת למאבק בשחיתות והיה חבר ועדת החוץ והביטחון. בעל טור ב״מעריב״ ומשדר תוכנית יומית ברדיו 103. זהו ספרו השלישי. החמישי בעצם, אם אתם אוהבים ספרי ילדים.