הכל החל באביב, כשטוביאס הטווס פגש את שולה הטווסת האפורה, וחשב שהיא מאד יפה. מרב התרגשות הוא פרש את מניפת נוצותיו, הרעיד אותן, נפח את חזהו וצרח בקולי קולות: ''אני טוביאס הטווס! אני מלך העופות, כי אני הכי יפה בעולם!'' ''אני לא אוהבת שוויצרים!'' קרקרה שולה הטווסת והפנתה אליו את זנבה. סיפור אהבה אביבי בין טווס יהיר אחד וטווסת חכמה אחת, בנוכחות כל חיות המשק — מהעכבר הקטן שבאסם עד השור הגדול והנגחן. וגם על נוצות זנב מרהיבות הנפרשות למניפה ומייד לאחר מכן הן נתלשות, ומעניקות לטווס הרברבן שיעור בצניעות. אך מעל הכול זה סיפור על נתינה גדולה שכל כולה אהבה.