״אני מניח שזה מראה מוזר. נער ונערה, מחופשים לחובש ואחות, דוחפים בבהילות חולה על כיסא גלגלים. אני מנסה להירגע, ולא מצליח. האמת מוזרה עוד יותר. אנחנו מבריחים חולה גוסס, זוכה בפרס לאומי, מחוץ לבית החולים בדרך למנזר המצלבה בירושלים. אם זה לא מספיק מוזר, אנחנו מתכוונים להגיע לשם בוֶוסְפָּה עם סירה, ולאף אחד מאיתנו אין רישיון נהיגה.'

ערן וולוצקי הוא נער מופנם בן 16, בישראל של שנת 1972,אשר נאלץ, במסגרת מחויבות מטעם בית הספר, לבקר בבית חולים חולה ערירי, עולה חדש מרוסיה. ערן, שגדל ללא אם, ועם אב ששותק מילים ומדבר תבשילים שונא כדורגל וחולם בכלל להתקבל למגמת ציור בבית הספר לאומנויות. המקום האחרון בו הוא רוצה להיות הוא חדר 6 במחלקה פנימית א׳ בבית החולים. אבל החולה הוא דב גפונוב, המתרגם הגאון של יצירת המופת הגיאורגית ״עוטה עור הנמר״. תרגום אשר שלונסקי, הכתיר כלא פחות מנס וזיכה את גפונוב בפרס טשרניחובסקי לתרגום. בין ערן וגפונוב מתפתחת ידידות מפתיעה, כנגד כל הסיכויים.

נמר בירושלים הוא סיפור על התבגרות והשלמה עם פצעי העבר, סיפור של נשמות בודדות המחפשות הכרה בעולם, סיפור שנע בין גיאורגיה של המאה ה-12, ברית המועצות של השלטון הקומוניסטי וישראל של שנות ה-70, אשר נפגשים כולם בליל ירח של יום השוויון במנזר המצלבה, במרץ 1972. אורן ולדמן חושף ומדמיין פנינת היסטוריה נשכחת בסיפור מרטיט לב על התבגרות ואהבה.

אורן ולדמן, ילדי 1973 נולד וגדל ברחובות ומתגורר כעת במונטריאול עם אשתו, חמשת ילדיהם וזוג ארנבי בית. נמר בירושלים הוא הרומן הראשון שלו. קדם לו קובץ סיפורים קצרים בשם סיפורי יוגה.