עשר עובדות שכדאי לדעת על גיבורת נשיקה של טבחית:
1. למסעדה של אבא שלה קוראים על שמה. גם בחוף בגוֹאָה יש מסעדה שנקראת על שמה.
2. יש לה שיער מקלות אפור בהיר מאוד שמנבא את הצבע שלו לאחור. פעם בשלוש שנים בערך מתחיל מחזור חדש: כמעט קרחת, לידה מחדש, צמיחה איטית שמגדלת אותה שוב להיות אישה, וחוזר חלילה.
3. בכיס צדדי בתרמיל שלה יש שקיק בד רקום עם פתיל זהב, שבתוכו הדרכון וכרטיס טיסה פתוח להודו. היא צריכה לדעת שזה שם תמיד.
4. אמא שלה אומרת שכבר כשהיתה ממש קטנה, היא התחילה לשאול שאלות קשות, ניסתה להבין מה זה בשר ומאיפה הוא מגיע , והתנגדה לרעיון שבני אדם אוכלים חיות.
5. בשנה וחצי שלה בגואה היא הזדיינה עם לפחות תשעה בחורים שהיא מצליחה לזכור. היו כנראה יותר.
6. היתה לה אהבה אחת גדולה בחיים והיא עדיין תוהה: האם האהבה באמת נגמרת מתישהו, או שרק הורגים אותה ודי?
7. יש לה חמישה־עשר קעקועים שמפוזרים בכל הגוף. היא מודעת לגמרי לכפילות של הקיום שלהם: מצד אחד התרסה ומצד שני הזדהות מלאה.
8. יש לה שבעה־עשר מאזטים משלה, שהיא פיתחה והיא ממשיכה לשכלל.
9. היא בת שלושים וחמש,
10. והידיעה הברורה היחידה שיש לה היא שהיא יודעת לבשל. את כל השאר היא או לא יודעת או ידעה ושכחה.

נשיקה של טבחית הוא סיפור מהנה מאין־כמותו הנקרא בתנופה אחת ויש בו מינונים מדויקים של עומק ושל עונג, של תבונה ושל כיף טהור.
מיכל שטיינר נולדה בכפר סבא וחיה בתל אביב. למדה בבצלאל בירושלים ובמכללת ויצו בחיפה, עבדה כמאיירת, מעצבת, ומרצה לעיצוב גרפי וטיפוגרפיה. עסקה באמנות והשתתפה בתערוכות. במשך שבע שנים שימשה כרכזת חינוך והעלאת מודעות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. כותבת שירה, פרוזה ובלוג אישי שנקרא “סלט מחשבות“