העיתונות ברובה המכריע נהפכה למפעל פרוגרסיבי. חוסר הכנות שבהכחשת העובדה הזאת מוביל לעיתים קרובות לחשיבת עדר, ולכך שתעמולה מוצגת כחדשות.התקשורת גוססת. אמון הציבור בגופי התקשורת המסורתיים פוחת והולך, ואנשים מחפשים מקורות מידע חלופיים, אמינים יותר. המושג 'אתיקה עיתונאית' נשחק עד דק.זהו תיאור שאמור להתאים לסיפורה העצוב של התקשורת במדינות כמו רוסיה, סין או טורקיה, שמשטריהן מדכאים את חופש העיתונות באלימות. לצערה של ארה'ב, שקידשה את חופש העיתונות במשך יותר ממאתיים שנה, היום זהו גם סיפורה העצוב של התקשורת שלה. מארק לוין מתאר ברב המכר סוכני בורות כיצד התקשורת האמריקנית הידרדרה - לא בעקבות התערבות ממשלתית, אלא בשל הדיכוי שהעיתונות הפעילה על עצמה בעקבות אימוץ עיוור של תפישת העולם הפרוגרסיבית. בראשית ימיה, מראה לוין, קידשה העיתונות האמריקנית את חופש המחשבה, הדעה והביטוי, ולצד זאת הציג כל עיתון בשקיפות את עמדתו. בראשית המאה ה-20 התמונה השתנתה. גופי התקשורת הגדולים החלו להסתיר מידע לא נוח, החרימו עיתונאים שחשבו אחרת, ובשמה של נאורות מדומה והתגנדרות שווא ב'אובייקטיביות' החריבו את חופש העיתונות.• מדוע הצניעו עיתונים מובילים את השואה והכחישו את מעללי סטלין?• כיצד התנכלו נשיאים דמוקרטים לעיתונאים ביקורתיים, ומדוע זה הושתק?• איך הצליחה עלילת הכזב על קשרי טראמפ-פוטין לסחרר מעצמה שלמה?• מה הפך את חמאס לחביב התקשורת האמריקנית?