תרגום ראשון לעברית של 'עץ המשאלות' שהנו הספר היחידי שכתב פוקנר לילדה אחת קטנה בת שמונה, אך מתאים למבוגרים והוא בעיקרו אגדה ריאליסטית - פנטסטית, שניתן להגדירה כפרודיה טקסאנית פרועה על 'אליס בארץ הפלאות' אשר מציבה בפני הקוראים מראה אנושית, משעשעת ורצינית כאחד. בבוקר יום הולדתה, מתעוררת דולצי במיטתה ובחדרה עומד ילד בעל שיער אדמוני ועיניים כְּתַמְתָמוּכְתָּמוֹת. תוך דקות ספורות היא יוצאת אל היער, מלווה בילדון הג'ינג'י ששמו מוריס, באחיה, בחבריה ובמטפלת של המשפחה, במטרה לחפש אחר 'עץ המשאלות'. בדרך, עוברת החבורה אירועים עצומים וגדולים; הם לומדים לחשוב בטרם יביעו משאלה, למדים על יתרונותיה של עבודת צוות, פוגשים זקן מבולבל אך חכם מאוד ונחשפים כמובן למסרים 'פוֹקְנִרִים' קלאסיים: רמזים על גזענות, מלחמות מיותרות, עימות מתמיד בין שחורים ולבנים, השזורים בסיפור באופן מתוחכם ומציבים בדרכם מראה אנושית, מצחיקה ורצינית בו-זמנית. פוקנר כתב את הספר לוויקטוריה, בתה בת השמונה של המאהבת שלו. הוא קיווה בכל מאודו שהאֵם תעזוב את בעלה ותינשא לו. וכך היה. את הספר כתב בעותק יחיד, כרך אותו ידנית והעניק אותו לוויקטוריה ביום הולדתה. לימים התברר כי הסופר יצר עותקים נוספים בכתב ידו והעניק אותם לבתו הגוססת מסרטן של חברו, ולעוד כמה ילדים שאת הוריהם חיבב במיוחד. סוגיית זכויות היוצרים נדונה בהרחבה ולאורך שנים, אך בסופו של דבר נפתרה לטובת בתה של ויקטוריה, הילדה שקיבלה את הספר במקור, מידיו של פוקנר. ויליאם פוקנר (1897 ־ 1962) היה סופר ומשורר אמריקני שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1949. ביצירתו תיאר את ניוונה של החברה הדרומית בארצו, ואת ההתנגשות המתמדת בין לבנים ושחורים. כתיבתו היא בתחום הסיפור הפסיכולוגי והוא השתמש בטכניקה של זרם התודעה. כיום נחשב פוקנר לאחד הסופרים האמריקנים הגדולים של המאה העשרים.