קול של גבר קרא בשמה. לפעמים כשהלכה ברחוב דימתה בליבה לשמוע את שמה וידעה שרק דמיונה הפיק את הקול שנוצר בתוכה מתוך געגוע, מרוב צורך, מציפייה שמישהו יקרא בשמה. בכל פעם שהקריאה הפנימית הזאת התרחשה בתוכה ביקשה סליחה מיואל, בעלה המת, כאילו בגדה בזכרו, ושב והתעורר בה הכעס עליו ועל מותו'. שני גורלות, שני סיפורי חיים של שתי נשים, נפרשים זה לצד זה בספרה החדש של יהודית רותם. יולי, עובדת זרה מאוקראינה, נמלטת מחיי עוני ומחסור ומהתעמרותו של אבי בניה, ומגיעה לתל אביב עם בנה הקטן. האישה הצעירה רוקמת מערכת יחסים מהוססת ועדינה עם מבקש מקלט אריתראי, שסיפורו נגול אף הוא על רקע מציאות חייו הבלתי אפשרית. שלי, המבוגרת מאוד מיולי, נטשה את חייה הקודמים כדי לזכות בחירות ובחיי אהבה ויצירה, ובעודה מתעמתת עם זיכרונות עברה ועם געגועיה לאישה המת, היא נסחפת ללועה של אהבה מאוחרת, מטלטלת וסוערת, המאיימת על אושיות עולמה. לכאורה אין קשר בין שני הסיפורים המתקיימים בעולמות רחוקים זה מזה ובין השתיים השונות כל כך זו מזו. אך על אף השוני, חוט סמוי מחבר ביניהן, ולא רק בשל ברי, גבר דתי, רב־צדדי ופתייני, הנכנס לחייהן ויוצא מהם כדמות כימרית, חידתית, שקסמה מתעתע. שובי נפשי, ספרה ה־13 של יהודית רותם, הוא אולי החשוף והחושף בספריה. בשפתה היפהפייה, השזורה מכמנים ממקורות הרוח היהודיים, מגוללת הסופרת סיפורי אהבה מלאי תשוקה וארוטיות, סערות נפש וניסיון להבין מהי אהבה, מה מחולל אותה ומדוע אין גיל לאהבה. הספר הזה הוא חגיגת קריאה. ספריה של יהודית רותם תורגמו לשפות אחדות וזכו בפרסים שונים, ובהם פרס ראש הממשלה, פרס היצירה של העיר רמת גן והפרס על שם אריק איינשטיין.