יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל שֶׁלִי חָל בַּחֹרֶף, אֲבָל שֶׁלִי חוֹשֶׁבֶת עָלָיו כְּבָר בַּקַּיִץ. כִּי יוֹם הֻלֶּדֶת הוּא הַיּוֹם הֲכִי חֲגִיגִי בַּשָּׁנָה, הַיּוֹם שֶׁבּוֹ תֵּלֵךְ עִם אִמָּא לַחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים לִבְחֹר לָהּ מַתָּנָה .
שֶׁלִי חוֹשֶׁבֶת וְחוֹשֶׁבֶת, מָה תִּרְצֶה? מָה תְּבַקֵּשׁ?
'נוֹרָא קָשֶׁה לִי לִבְחֹר,' הִיא אוֹמֶרֶת לְאַבָּא. 'נָכוֹן, זֶה קָשֶׁה,' הוּא עוֹנֶה. 'אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת לִבְחֹר, זֶה חֵלֶק מִלִּהְיוֹת גְּדוֹלִים'.

שֶׁלִי בּוֹחֶרֶת מַתָּנָה מְסַפֵּר בִּתְבוּנָה וּבִרְגִישׁוּת ע ַל חֲלוֹמָם שֶׁל הַיְּלָדִים לִבְחֹר וּלְהַחְלִיט מַמָּשׁ כְּמוֹ הַגְּדוֹלִים. אֲבָל לְעִתִּים, כְּשֶׁמַּגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁחִכּוּ לוֹ כָּל כָּךְ, הֵם עוֹמְדִים נְבוֹכִים וְלוֹמְדִים לְהָבִין שֶׁבְּחִירָה הִיא בְּעֶצֶם גַּם וִתּוּר, וִתּוּר עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנִּשְׁאָרִים מֵאָחוֹר.
תַּלְמָה אַדְמוֹן הִיא סוֹפֶרֶת, עוֹרֶכֶת וּמְבַקֶּרֶת סִפְרוּת. בֵּין סְפָרֶיהָ: 'צְרִיף עָף בָּרוּחַ' וּ'מִכְתָּבִים לְעָמוֹס', שֶׁזָּכָה בִּפְרַס זְאֵב לְסִפְרוּת יְלָדִים.