דתיה בן דור מזמינה את הילדים לזמן הודיה מרומם ומרגש.
כי המובן מאליו אינו מובן מאליו ועל כך עלינו להודות.
הטקסט מופיע בספר בשתי גרסאות מקבילות:
לבן בלשון זכר, לבת בלשון נקבה.