תמונות ומפגשים, סיפורים והתרשמויות מתחנות בעלות משמעות – כל אלה רשומים בתמציות, שבהן מספרת אנה מריה יוקל על חייה וחוויותיה מהמאה ה־20 :הגירה ועקירה, על התחלות חדשות בפראג, בברלין, בלונדון ובירושלים, וגם מתקופת השואה כנקודת מפנה בלתי הפיכה בחייה. במהדורה הראשונה שהופיעה ב־1993 ב־Jüdischer Verlag כתב הרמן ולמן: ״...קובץ מיניאטורות שקובצו תחת הכותרת תמציות הוא אחד מספרי הפרוזה היפים והחכמים ביותר שקיימים בספרות הגרמנית שלאחר המלחמה... פעם אחר פעם מתגלים רגעים בלתי צפויים של חדירה לעומקים וגם רגעים של רוגע, כלומר הערצה נרטיבית של הבלתי חדיר״.
ה׳תמציות׳ מובאות בסדר כרונולוגי משש תחנות בחייה של יוקל: וינה, ברלין, פראג, לונדון, שוב ברלין וירושלים. כך כתבה - אם יהיה כשלב בבחינת לוח זכוכית, על כל אחד חרות סימנו המיוחד, כולם מונחים זה על גבי זה ונתונים למבט אחד החודר בעדם מלמעלה – ובכך יבוטל חלוף הזמן – ייתכן שיתגלה לעין הֵהירוגליף של העידן שלנו.