סיפורם של ארבעה ישראלים, נערים וגברים, הנקלעים- מי בתחושת שליחות ומי בעל כורחו- לסבך המאורעות הפוקדים את ארצנו בעת האחרונה. ארבעה מונולוגים- משלימים, שונים ולעיתים גם סותרים- היוצרים רומן מורכב אחד. הולי צידון- חייל בשירות סדיר: ואללה, אמרתי לעצמי, שהסתלקנו מהמקום המזוין ההוא, ואללה, רק להישאר נורמלי. עודד צידון- רופא, אביו של הולי: אתם מבינים, אשתי נהרגה בידי טרוריסט. אתם תקראו לו לוחם חופש, אני משער. הבן שלי, חייל, יושב עכשיו במוסד סגור... בעצם, אני צריך לשנוא אתכם ואת כל מה שקשור בכם. חרול- איש שירותי הבטחון: לאן אני רץ? אולי צריך לעצור רגע ולחשוב? לא. אסור.אם אחשוב אולי אהסס ואירתע. ד' היה אומר, שכל רודף הוא גם בורח וכל נמלט יש בו מן הרודף. מישל סחטוט- חייל בשירות סדיר: הכל בפנים כמו בציפורניים מברזל כאילו נקרע ככה נקרע ככה כאילו שחיה עם שיניים גדולים היא אוכלת אותך בפנים... מי אכפת לו מישל שחי שמתחבא בתוך מישל שמת.