גיבור הסיפור, לא מכיר דבר מלבד העולם הרגיל, ולמיטב זכרונו, מעולם לא הזיז חפץ בלי לגעת בו ומעולם לא ביקר בעיירה של אנשים שיודעים לקרוא את מחשבותיו. מעולם גם לא הואשם איידן בהפנוט מישהו בעל כורחו. חרב? הוא מודה שתמיד רק חלם להחזיק אחת. מפגש בלתי צפוי עם דמות צפויה עוד פחות, הוביל את איידן למכתב מסתורי שהמתין לו שנים רבות. מכתב זה משנה את חייו ללא הכר – לגורל שתוכנן בעבורו בטרם לידתו. איידן מוצא את עצמו מוקף טלקינזיס וטלפתיה, חברים נאמנים, אך גם אויב אימתני שהיה מעוניין להניח את ידיו דווקא עליו. אויב גדול מדי בשבילו, אולי אף גדול מכל העולם הקסום והבטוח שאיידן הספיק כבר להכיר ולהתאהב בו.