אַחֲרֵי שֶׁנִּמְלְטוּ מֵאוּמְבְּרִיּוֹ הַמְּרֻשָּׁע, יוֹצְאִים ג´וּנְיוֹר וַחֲבֵרָיו לְסִין כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הִתְגַּשְּׁמוּתָהּ שֶׁל נְבוּאָה שְׁחֹרָה. אֲבָל הֶעָתִיד הוּא מִשְׂחָק מְסֻכָּן וּמַפְתִּיעַ. עַד מְהֵרָה גִּבּוֹרֵינוּ שׁוֹקְעִים בְּתִסְבֹּכֶת אֲיֻמָּה, וּבָהּ מְעֹרָבִים שַׂר צָבָא עִם לָשׁוֹן מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת, זְקֵנָה עִם שָׂפָם וּנְסִיכָה עִם שֵׁם מְשֻׁנֶּה בִּמְיֻחָד... הַנְּבוּאָה הַמּוֹנְגּוֹלִית הוּא הַסֵּפֶר הָרְבִיעִי בְּסִדְרַת הַסִּפּוּר הַמֻּשְׁלָם. הַסִּדְרָה הִתְקַבְּלָה בְּהִתְלַהֲבוּת וְזָכְתָה בְּעַשְׂרוֹת אַלְפֵי קוֹרְאִים. סְפָרֶיהָ הָיוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר וּלְנִבְחֲרֵי מִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ.