הפעם לא נכנסנו למערה שלנו, אבל מנהרת־הזמן ידעה לקחת אותנו ישר משעור תנ'ך אל התקופה שעליה למדנו.
והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון ניד ומשקפת -
מחליפים את התלבשת האחידה ונעלי הספורט בשמלות ובסנדלים, ומשקיפים על עמק האלה.
תארו לכם את התמונה הזאת: על הר אחד עומדים הפלשתים, חמושים, מלגלגים ומתגלגלים מצחוק. בראשם עומד ענק חמוש, שמקלל ומחרף את בני ישראל ואת אלהי מערכות ישראל.
על ההר ממול עומדים בני ישר אל, רועדים מפחד, מתחבאים מהפלשתים ונעלבים. מי יעז לצאת נגד הפלשתים?
טוב, אתם בטח יודעים מה קרה בסוף. איך דויד הכה את גלית ומי צחק אחרון. אני רק רוצה להזכיר, ששרון ואני היינו שם!